יום שני, 17 ביוני 2013

הרהורים,שיקולים ומסקנות


אני מבקשת להתחיל עם החיובי.    התוכנית מדהימה!!!  

הקשר בין הדורות העשור את שני הצדדים.  הכרה עם אישיות ותרבויות שונות ומגוונות למדה את התלמידות הרבה יותר מכל שיעור בכתה.

" בן זומא אומר: איזהו חכם, הלומד מכל אדם, 
שנאמר (תהלים קיט), מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי. " (פרקי אבות ד,א) 


התלמידות שנגשו לתוכנית עם החשיבה שהן באות "ללמד", מהר הבינו שיש הרבה מ"ללמוד" מהשותפות.

השותפות שהגיעו בלי לדעת להדליק מחשב, התחילו לשלוט על עכבר ולהרגיש נוח במחשב.  אבל, עוד יותר חושב, הן התחברו עם התלמידות ונהיה קשר מיוחד ביניהם.

בקיצור: העצמנו גם את התלמידות וגם השותפות.



ובכל זאת היו קשיים:

  • היה מאד קשה למצוא את הותיקות להשתתף בתוכנית.  הסבתאות של התלמידות לא גרות באיזור.  
  • הרבה מהותיקות היו עסוקות בשמירה על נכדים, או  סבלו מבעיות בריאותיות שלא אפשרו להן להגיע.  גם אלו שנרשמו, לא תמיד יכלו להגיע, בעקבות קשיי הליכה, מחלות ואישפוזים.
  • מצאתי את עצמי מתקשרת לוותיקות כל שבוע כדי להזכיר להן ולעודד אותן לבוא.  ברגע שהן הגיעו, הן תמיד נהנו, אבל היה צורך להתקשר.
  • התוכנית התרחשה בסוף היום, ושאר הכתה של התלמידות המשתתפות השתחררו.
  • התלמידות הכינו שיעורים, אבל לא הרגישו בנוח ללמד לפני כל המשתתפות.  בכל זאת, הן היו תותחיות בלימוד עם בת-הזוג האישי.
  • הותיקות לא פתחו מחשב משך השבוע, ולכן, עברנו שוב ושוב על מה שלמדנו ולא התקדמנו לנושאים חדשים.
  • היו הרבה קשיים בהעלת הסיפורים (כמו שרשמתי בימי המפגשים).  נאלצתי להעלות אותם לבד אחרי גמר התוכנית.
  • לא היה זמן לקבל משוב על התוכנית.  אני מקווה שהתלמידות תמלאנה את המשוב במייל, אבל פספסתי את הוותיקות.



אין תגובות:

פרסום תגובה